אני ואת - מכתב שלא נשלח מילד למורתו
היי, זה אני, הילד שממנו התאכזבת היום. ניסיתי לקרוא לך אבל את חשבת שאני רק משתעמם במפגש.
היום כשהגעתי לגן היה לי משהו מאוד חשוב לספר לך. אתמול בלילה שמעתי את הורי מדברים על נסיעה ארוכה שאבא צריך לעשות. לא כל כך הבנתי את שיחתם אבל הרגשתי שהם מדברים על דבר חשוב.
כשניגשתי אליך, מייד הצעת לי פעילות לגשת אליה, וכאשר ראית שאני מסתכל עליך, שאלת אותי אם קרה משהו ואם אני רוצה שתלווי אותי לאזור הפעילות. ניגשנו לאזור הפעילות אבל מחשבותיי היו במקום אחר. כל הזמן חשבתי על דרכים כיצד להראות לך שאני ממש זקוק לך. לא ידעתי כל כך מה לעשות והחלטתי להתנהג ב"שובבות יתר" שלא כדרכי. חשבתי שאם תראי שאיני כתמול שלשום תוכלי להבין שיש דברים בגו. במקום זאת שמעתי אותך אומרת לי ש"אינך מכירה אותי היום", ולקבוצה אמרת שהתנהגותי מפתיעה אותך מאוד.
הצלחתי!! אם כי לא בכיוון לו ציפיתי. חשבתי ש"ההפתעה" תגרום לך לרצות לחפש אחר מניעי התנהגותי, להבין מה גורם לי לפעול בדרך שכזו. לעומת זאת הבנתי שאת חושבת שאת מכירה אותי כל כך טוב שאיני יכול לחדש לך דבר על עצמי.
זה הזכיר לי את האמירה שהעין האנושית היא האיבר בגופנו שלו יכולת ההשפעה הגבוהה ביותר ובו זמנית המטעה ביותר על האופן בו אנו תופסים את עולמנו. זאת משום שהיא גורמת לך להאמין במה שאתה רואה, במקום להמשיך לפעול על פי אמונותיך.
מדוע אנו נצמדים כל כך לאמונותינו? מדוע אנו מחפשים בהתנהגות את מה שאנחנו כבר יודעים, במקום לראות בהתנהגות הקונקרטית אתגר, רמז למה שבאמת משמעותי?
אני יודע מה היתה תשובתו של לוריס מלגוצי לשאלות אלה:
הוא היה אומר ש:
קל הרבה יותר לבחור באנונימיות מאשר להימנע ממנה.
שקל הרבה יותר להיצמד לידוע מאשר לבחור במחקר מתמשך.
ובמיוחד
ש"פדגוגיה של תכנים" קלה ליישום הרבה יותר מ"פדגוגיה של יחסים", וזו הסיבה מדוע יש כל כך הרבה תכנים וכל כך מעט יחסים.
שלך,
אני שעוד מחכה לך
ברוכים הבאים לאתר שמתמקד במשמעות המושג: "לראות את הילד" (בכל גיל, מהגיל הרך ועד לתיכון), ומזמין לדיאלוג כל מי שעבודתו, עשייתו והוויתו היא עם ילדים.
כל החיים הם פגישה, אמר הפילוסוף מרטין בובר, ובהשראת רעיון זה הגעתם אל המקום המזמין כל אחד ואחת, הורה או מורה לשאול שאלות, לשתף בדוגמאות ולזכות בתשובות שתבאנה אתכם לאזורי מפגש עם ילדים בהם מעולם עוד לא ביקרתם.